8ויקם המלך וישב בשער ולכל־העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל־העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו׃ ס 9ויהי כל־העם נדון בכל־שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו ׀ מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן־הארץ מעל אבשלום׃ 10ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את־המלך׃ ס

11והמלך דוד לח אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים לאמר דברו אל־זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את־המלך אל־ביתו ודבר כל־ישראל בא אל־המלך אל־ביתו׃ 12אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את־המלך׃ 13ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף אם־לא שר־צבא תהיה לפני כל־הימים תחת יואב׃ 14ויט את־לבב כל־איש־יהודה כאיש אחד וישלחו אל־המלך שוב אתה וכל־עבדיך׃

15וישב המלך ויבא עד־הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את־המלך את־הירדן׃

16וימהר שמעי בן־גרא בן־הימיני אשר מבחורים וירד עם־איש יהודה לקראת המלך דוד׃ 17ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך׃

18ועברה העברה לעביר את־בית המלך ולעשות הטוב [בעינו כ] (בעיניו ק) ושמעי בן־גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן׃ 19ויאמר אל־המלך אל־יחשב־לי אדני עון ואל־תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר־יצא אדני־המלך מירושלם לשום המלך אל־לבו׃ 20כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה־באתי היום ראשון לכל־בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך׃ ס 21ויען אבישי בן־צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את־משיח יהוה׃ ס 22ויאמר דוד מה־לי ולכם בני צרויה כי־תהיו־לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני־מלך על־ישראל׃ 23ויאמר המלך אל־שמעי לא תמות וישבע לו המלך׃ ס

24ומפבשת בן־שאול ירד לקראת המלך ולא־עשה רגליו ולא־עשה שפמו ואת־בגדיו לא כבס למן־היום לכת המלך עד־היום אשר־בא בשלום׃ 25ויהי כי־בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא־הלכת עמי מפיבשת׃ 26ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי־אמר עבדך אחבשה־לי החמור וארכב עליה ואלך את־המלך כי פסח עבדך׃ 27וירגל בעבדך אל־אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך׃ 28כי לא היה כל־בית אבי כי אם־אנשי־מות לאדני המלך ותשת את־עבדך באכלי שלחנך ומה־יש־לי עוד צדקה ולזעק עוד אל־המלך׃ פ 29ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את־השדה׃ 30ויאמר מפיבשת אל־המלך גם את־הכל יקח אחרי אשר־בא אדני המלך בשלום אל־ביתו׃ ס

31וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את־המלך הירדן לשלחו את־ [בירדן כ] (הירדן׃ ק) 32וברזלי זקן מאד בן־שמנים שנה והוא־כלכל את־המלך בשיבתו במחנים כי־איש גדול הוא מאד׃ 33ויאמר המלך אל־ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם׃ 34ויאמר ברזלי אל־המלך כמה ימי שני חיי כי־אעלה את־המלך ירושלם׃ 35בן־שמנים שנה אנכי היום האדע ׀ בין־טוב לרע אם־יטעם עבדך את־אשר אכל ואת־אשר אשתה אם־אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל־אדני המלך׃ 36כמעט יעבר עבדך את־הירדן את־המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת׃ 37ישב־נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה ׀ עבדך כמהם יעבר עם־אדני המלך ועשה־לו את אשר־טוב בעיניך׃ ס 38ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה־לו את־הטוב בעיניך וכל אשר־תבחר עלי אעשה־לך׃ 39ויעבר כל־העם את־הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו׃ ס

40ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל־עם יהודה [ויעברו כ] (העבירו ק) את־המלך וגם חצי עם ישראל׃

41והנה כל־איש ישראל באים אל־המלך ויאמרו אל־המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את־המלך ואת־ביתו את־הירדן וכל־אנשי דוד עמו׃ ס 42ויען כל־איש יהודה על־איש ישראל כי־קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על־הדבר הזה האכול אכלנו מן־המלך אם־נשאת נשא לנו׃ ס 43ויען איש־ישראל את־איש יהודה ויאמר עשר־ידות לי במלך וגם־בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא־היה דברי ראשון לי להשיב את־מלכי ויקש דבר־איש יהודה מדבר איש ישראל׃ ס