8יג ויהי דבר יהוה אלי לאמר

9יד בן אדם--הנבא ואמרת כה אמר אדני  אמר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה

10טו למען טבח טבח הוחדה למען היה לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל עץ

11טז ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד הורג 12יז זעק והילל בן אדם--כי היא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך 13יח כי בחן--ומה אם גם שבט מאסת לא יהיה  נאם אדני יהוה  {פ}

14יט ואתה בן אדם--הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים--היא חרב חלל הגדול החדרת להם 15כ למען למוג לב והרבה המכשלים--על כל שעריהם נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח 16כא התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות 17כב וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי חמתי  אני יהוה דברתי  {פ}

18כג ויהי דבר יהוה אלי לאמר 19כד ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים לבוא חרב מלך בבל--מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך עיר ברא 20כה דרך תשים--לבוא חרב את רבת בני עמון ואת יהודה בירושלם בצורה 21כו כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים--לקסם קסם  קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד 22כז בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה--לשום כרים על שערים לשפך סללה לבנות דיק 23כח והיה להם כקסום (כקסם) שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא מזכיר עון להתפש  {ס}

24כט לכן כה אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם--יען הזכרכם בכף תתפשו  {פ} 25ל ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ  {ס} 26לא כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת--השפלה הגבה והגבה השפיל 27לב עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו  {פ}

28לג ואתה בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל בני עמון ואל חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק 29לד בחזות לך שוא בקסם לך כזב--לתת אותך אל צוארי חללי רשעים אשר בא יומם בעת עון קץ 30לה השב אל תערה במקום אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך 31לו ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית 32לז לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי  {פ}